פסק-דין בתיק ע"פ 37437-07-11

השופט ר' שפירא [אב"ד] :

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, כב' השופט מסארווה, אשר ניתן בת"ד 3895-05-09, שם הורשע המשיב על פי הודאתו בעובדות כתב האישום ובעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ביחד עם עבירות תעבורה נלוות ונגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים על העבירה בה הורשע וכן על נהיגה בזמן פסילה, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 8 שנים, פסילה על תנאי של שנה לתקופה של 3 שנים וקנס בסך 5,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד קולת העונש, כאשר המערערת מתמקדת בערעורה אך ורק באופן ריצוי המאסר, דהיינו שינוי גזר דין כך שעונש המאסר ירוצה כמאסר בפועל במתקן כליאה.

העובדות בתמצית הן כדלקמן:

התאונה נשוא כתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, ארעה ביום 17.4.08. המשיב נהג ברכב ולידו ישב צעיר אחר, אשר נהרג בתאונה, ובחלקו האחורי של הרכב נוסע נוסף. ברכב בו נהג המשיב היה בצמיג הקדמי השמאלי לחץ אוויר נמוך מהנדרש, והדבר היה ידוע למשיב. כנראה כתוצאה מעייפות הנהג, סטה רכבו של המשיב מהמסלול ופגע ברכב אחר. כתוצאה מכך נגרם מותו של המנוח, שהוא ידידו של המשיב. כמו כן נגרמו חבלות של ממש לנוסע הנוסף וכן למשיב עצמו. בנוסף גם נגרמו נזקים לרכבו של המשיב ולרכב הנוסף אשר היה מעורב בתאונה.

בגזר הדין נקבע כי התאונה נגרמה לאחר שהמשיב נרדם בנהיגה, נהג ברכב בו הצמיג אינו מנופח באוויר כנדרש, כאשר כל זאת הוא עושה על אף שהוא מודע הן לעייפותו והן לליקוי בצמיג. בית משפט קמא קבע, כי המשיב נהג בקלות ראש ובחוסר זהירות. בנסיבות העניין, בשים לב לגילו הצעיר, בשים לב לעובדה שהן ההרוג והן הנוסע הנוסף שנהרג היו ידידיו, נגזר דינו של המשיב כמפורט לעיל.

אציין, למען הסדר, כי שירות המבחן הגיש תסקיר לבית המשפט, בו ציין כי המשיב נאשם הוא בחור צעיר המצליח לשמור על רציפות תעסוקתית ובעל משפחה תומכת. שירות המבחן לא התרשם מקווים עברייניים בהתנהלותו של המשיב. עם זאת, נמנע שירות המבחן מהמלצה, בשים לב לחומרת העבירה וכן לאחר שהתרשם כי המשיב מתקשה להתחבר רגשית לחומרת המעשה.

המאשימה מערערת על קולת גזר הדין וכאמור, מבקשת היא לשנות את אופן ריצוי המאסר, כך שבמקום מאסר בעבודות שירות, ירוצה כמאסר בפועל.

בטרם אתייחס לערעור אבהיר, כי לטעמי, ולו אני הייתי יושב בבית משפט קמא, כי אז קרוב לוודאי שהייתי גוזר על המשיב עונש של מאסר ממושך יותר שירוצה במתקן כליאה. המשיב נהג עייף, כאשר הוא מודע לכך שהצמיג של רכבו אינו במצב תקין, ובכך יצר סיכון אשר בסופו של דבר התממש. בנסיבות אלו, ככלל סבור אני, כי יש מקום להחמיר בענישה.

עם זאת, הכלל הוא כי בית משפט של ערכאת ערעור אינו מתערב בגזר דין, גם אם סבור הוא שניתן היה לגזור עונש אחר, אלא במקרים בהם חורגת הענישה בצורה בלתי סבירה מהענישה המקובלת. במקרה שבפנינו, עצם העובדה שהערעור ממוקד בסוגיה אחת, והיא אופן ריצוי המאסר, די בה כדי לקבוע שאפילו לגישת המאשימה, לא מדובר בחריגה בלתי סבירה מרמת ענישה מקובלת. די בכך כדי שהערעור יידחה.

אוסיף עוד, כי בית משפט קמא פירט את נימוקיו, ובהם בין היתר, גילו הצעיר של המשיב, העובדה כי הוא עצמו נפגע בתאונה והנסיבות בהן מצא את מותו חברו. אמנם בדרך כלל, באירועים מסוג זה מדובר בנאשמים נורמטיביים, ולעיתים קרובות גורמים הם ברשלנותם לקרובים להם. כך שאין בנסיבות אלו משום ייחוד. עם זאת, לא ראיתי בגישתו של בית משפט קמא, כפי שבאה לידי ביטוי בגזר הדין, חוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

כאמור, מדובר בצעיר נורמטיבי. לשליחתו למאסר בפועל השלכות מרחיקות לכת. בית משפט קמא החמיר עימו במידה הראויה, בדרך של פסילת רישיונו לתקופה ממושכת, ובכך הבטיח את הרחקתו מהכביש. בנסיבות אלו, כאשר בוחנים את העונש הכולל, לא ניתן לומר כי הענישה היא בלתי סבירה, במידה הקיצונית המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור, זאת גם אם כל אחד משופטי הרכב הערעור היה פוסק אחרת, לו ישב בבית משפט קמא.

אשר על כן ובנסיבות העניין, אציע לחברי ההרכב לדחות את הערעור.

השופט ע' גרשון :

1.         קראתי את דברי חברי  הנכבד, אב בית-הדין השופט רון שפירא, ודעתי שונה משלו.

2.         עובדות כתב האישום בהן הודה המשיב